אני הגבר. רבי לוי אומר, אני הגבר – אנא הוא דרגילנא ביסורים והניין לי מה דהניין לךא)ר"ל אני הוא הגבר שכבר הורגלתי לקבל באהבה את היסורין על קדושת שמך, [ואשר על כן מכונה בשם גבר על שם גבורתו שסבל ככה], ולכן מה שנאה וטוב בעיניך להביא עלי הוא גם נאה וטוב בעיני, ולא אתאונן עליהם אלא אקבלם באמונה, ודריש ראה מלשון רבנן רואה אני את דברי אדמון (כתובות ק"ח ב'), כלומר נראין בעיניו ומתקבלים, דירמיה (שהורגל ביסורים כל ימי חייו) מצא את היסורים לנכון לפניו. או י"ל דקאי על כנסת ישראל. [שם].אני הגבר. רבי יהושע בן לוי אומר, אני הגבר – אנא הוא איוב דכתיב ביה (איוב ל"ד) מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים, וכל מאי דאייתית עליה אייתית עליב)גם בכאן הדיוק כמו בדרשה הקודמת דהול"ל ראיתי עני, ודריש שאומרת כנסת ישראל אני דומה להגבר הידוע שהיה מצוין ביסורים רבים, וגם אני כן, דכל מאי דאייתת עליה אייתת עלי. [שם].אני הגבר. רבי ברכיה אומר, אני הגבר – גברתני לעמוד בכולם, וכן אתה מוצא אחר תוכחות שבמשנה תורה כתיב אתם נצבים היום כולכם ומתרגמינן כולכם גבורים לעמוד בכולםג)דריש יתור לשון הגבר, ודריש מלשון גבורה וכדמפרש, ובכלל יתבאר כמו שפרשנו לעיל אות א'. ומ"ש ומתרגמינן הנה בתרגום כתיב אתון קיימין יומא דין אך המדרש דריש ללשון זה כמו כולכם גבורים וכו', והוי הלשון ומתרגמינן קיצור לשון. [שם].ראה עני. [והלא היה ראוי לומר ראיתי עני ומהו ראה], אלא אמרה כנסת ישראל, ראה הקב"ה אותי עניה מן המצות, עניה ממעשים טובים, הביא עלי שבט עברתוד)הלשון עניה מן המצות עניה ממע"ט לאו דוקא הוא, דלפי משמעות המלים ענינו רק עניה מקיום מצות ומע"ט, ותו לא, ובאמת כמה עבירות חמורות גרמו לחורבן הבית וכמ"ש לעיל בפרשה א' פסוק א' לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם ובמילה ובעשרת הדברות וכו', אלא הכונה עניה במצות ועשירה בעבירות, ולשון קצר ונקי נקט. [שם].אותי נהג וגו׳. אותי נהג בעולם הזה שנקרא חושך ולא אורה)דייק כפול הלשון חושך ולא אור, דפשיטא הוא, דבחושך אין אור, ולכן דריש דמשל הוא לעוה"ז שגם נראה בו כמו אור מדומה והם ההצלחות הזמניות, ואמרי אותי נהג בגלות החשך גם בלא אור המדומה, כלומר אפילו ההצלחות הזמניות אין בי. [שם].אך בי ישב וגו'. א"ר שמעון בן לוי, מלמד שאע"פ שהקב"ה מתיאש מן הצדיקים בעולם הזה אע"פ כן חוזר ומרחם עליהם, הדא היא דכתיב אך בי ישוב וגו׳ו)מדייק מכפל לשון ישוב יהפוך ידו, דמדלא די בהפוך ידו כל היום ש"מ שבא לרמז שישוב לרחם עליהם, ועיין לקמן פ' כ"ב ופ' כ"ו. [מ"ר].בלה בשרי ועורי. בלה בשרי – זה הצבורז)רומז להפסיק דיחזקאל (י"א ג') היא הסיר [מוסב על ירושלים] ואנחנו הבשר, כלומר שכל האומה מכונה בשם בשר., ועורי – אלו סנהדרין, דכשם שהעיר חופה על הבשר כך סנהדרין חופין על ישראלח)כלומר מגינים על ישראל, וכמש"כ ונשאתי לכל המקום בעבורם. [שם].שבר עצמותי. עצמותי – עצומי, העצומים שבבניט)החכמים והצדיקים, שהם עצמות האומה, שמחזיקים כלל האומה כמו שהעצמות מחזיקות את הבשר, וע"ל אות ז' דבכלל האומה מכונה בשם בשר. [שם].ויקף ראש ותלאה. ראש – זה נבוכדנצר דכתיב ביה (דניאל ב') אנת הוא רישא די דהבא, ותלאה – זה נבוזראדןי)ר"ל ראש זה נבוכדנצר במקדש ראשון, ותלאה זה נבוזראדן שלוחו של נבוכדנצר והוא גמר את כל התלאה, ועיין בפירש"י בפסוק זה., דבר אחר ראש זה אספסינוס ותלאה זה טרכיגוסיא)ר"ל ראש זה אספסינוס שהיה תחלה לגלות בית שני שהיה צר על ירושלים קודם טיטוס ותלאה זה טרכינוס, ויש גורסים זה טיטוס והוא בנו של אספסינוס ששלחו להחריב את ירושלים ובית המקדש כמו נבוכדנצר לנבוזראדן בבית ראשון, כמש"כ באות הקודם. [שם].במחשכים הושיבני וגו'. במחשכים הושיבני כמתי עולם – מלמד שהסומא חשוב כמתיב)וכתבו התוס' דנ"מ בזה למבעי עלי' רחמי, ואינו מבואר, הלא על כל צרה וצער דרוש לבקש רחמים, ויתכן הכונה למבעי רחמי שלא יבא האדם לידי כך, ובקשה כזו שבעבר באמת מבקשים רק על דבר גדול, וכנראה כונו תוס' ללשון כזה בעירובין מ"א ב' גבי ג' דברים מעבירין את האדם על דעתו וגו' ושם בהכרח צריך לפרש דצריך לבקש על זה למפרע. [נדרים ס"ד ב׳].במחשכים הושיבני וגו'. במחשכים הושיבני כמתי עולם, א"ר ירמיה, זה תלמודה של בבליג)ר"ל הלומדים שבבבל, מפני שאין נוחין זה לזה בהלכה ומתוך כך אין ההלכה מתבררת אצלם והם מגששים בה כמו באפלה. והארכנו בבאור דרשה זו בתורה תמימה ס"פ בראשית בפסוק בבל יעו"ש. [סנהדרין כ"ד א׳].גדר בעדי ולא אצא. ר' איבו אמר, זה בסגר של ערביים, ר' ברכיה אמר, זה קסטרא של פרסיים, ורבנן אמרי זה מטלית של כותיםיד)בסגר שם מקום שבערביא, וקסטרא שם מקום שבפרס, ומטלית שם מקום שבכותים, והכונה שהנגלים לאחד מן אלה המקומות לא היו מניחין אותן לצאת משם ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, שכל אחד זכר המקום הנודע לו. [מ"ר].הכביד נחשתי. מהי הכביד נחשתי – הכביד עלי מסים וארנוניות וגולגלאותטו)מסים וארנוניות הם מיני מסים מבהמה ונכסים וגולגלאות הוא כסף גולגולת מאנשים, והכונה הכביד נחשתי שהכביד עלי מסים ככובד הנחושת, או דהכונה דע"י מסים אדם נאסר ונגש לנחשתים. [שם].גם כי אזעק וגו'. א"ר אלעזר, מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפלה, שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתיטז)איירי בתפלת יחיד כמש"נ גם כי אזעק ואשוע, אבל בצבור כתיב (פ' ואתחנן) מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו, וגם ביחיד אינו רק בשאר ימות השנה, אבל בעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ מתקבלת אפילו תפלת יחיד, ובשאר ימות השנה נמי תפלה בדמעות מתקבלת אפילו ביחיד כמש"כ (תהלים ל"ט) שמעה תפלתי ה' אל דמעתי אל תחרש, ולכן אמרו בב"מ פ' הזהב אע"פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו, ואמנם אחרי כל זה כפי הנראה הא דר"א לאו כו"ע ס"ל כן, והפסיק קאי רק לאותו הזמן של החורבן שאז כביכול לא רצה הקב"ה לשמוע תפלה, ומ"ש אע"פ ששערי תפלה ננעלו היינו בעת שהם ננעלו, ע"י איזה סבה וכעס. [ברכות ל"ב ב'].שתם תפלתי. כל הבא להתפלל אחר הצבור מעשיו נפרטין, לכך נאמר שתם – קרי בי׳ שתםיז)כנראה דריש המלה שתם בתרי אנפי שתם מלשון סתם, ושתם – בנוטריקון שתם, כלומר שתמה תפלת הצבור, וטעם דרשה זו מדלא כתיב סתם (בסמ"ך), וענין מעשיו נפרטים הוא שנמנין בפרוטרוט אחד אחד והקב"ה מדקדק עמהם, כמ"ש חז"ל על הפ' הן אל כביר לא ימאס, דמשמע דדוקא תפלת צבור אינו ממאס כביכול אף אם יש מה למאס, כי קרבן צבור דוחה את הכל כנודע, אמנם תפלת יחיד אם יש במה למאס את תפלתו אז אין תפלתו נשמעת. [מ"ר].גדר דרכי וגו׳. תניא, מחילות בארץ היו בין לוד לירושלים ונגנזו, הדא הוא דכתיב גדר דרכי בגזית נתיבותי עוהיח)ר"ל דרך קרובה היתה בין לוד לירושלים דרך מחילות בארץ, ואלר החורבן נתקלקלו ונסתתמו, וסמך זה על פסוק זה. [ירושלמי מעש"ש פ"ה ה"ב].נתיבתי עוה. בראשונה היו משיאין משואות בחרים וכייר וגדר וחברותיהיט)לאחר שקדשו ב"ד את החודש היו מדליקין נרות בכיפין גבוהים שיראום ערי הגולה והיה זה לסימן מקידוש החודש, והיו מדליקין בעיירות אלו שחשב, מפני שבהם היו הרים גבוהים., א"ר יוחנן, בין כל אחת ואחת שמונה פרסאות, והא האידנא טובי הוו, א"ר נחמן בר יצחק, שאני השתא, דכתיב נתיבותי עוהכ)ר"ל נתקלקלו ונתעותו הדרכים הישרים, ונחשב הדרך בעקלתון, ולכן טובא הוי. ויתכן דהכונה ע"פ הדרשה הקודמת דדרך קרובה היתה להם ע"פ מחילות בארץ ואח"כ נתעותו ונסתתמו. [ר"ה כ"ג ב'].נתיבתי עוה. מהו עוה – קלקל והחריב, כמש"נ (יחזקאל כ"א) עוה עוה עוה אשימנהכא)שם איירי במלכות צדקיהו שאמר שיעשנה שממה ובטלה, ושילש המלה ג' פעמים לומר שעד עולם לא ימלוך מי מזרעו [דכמו באכסניא של תורה חזקתה לבוא בג' דורות כך חזקתה להשלל לעולם בשלילת ג' דורות], דשלש פעמים הוי חזקה כנודע, ומבואר דעוה פירושו שממה וביטול. [מ"ר].דב ארב וגו׳. דוב אורב זה נבוכדנצר, ארי במסתרים זה נבוזראדן, דבר אחר דוב אורב זה אספסינוס, ארי במסתרים זה טרכינוסכב)כנודע במדרשים ודה"י היה נבוכדנצר צר זמן רב על ירושלים ואורב ומחפש תחבולות לכובשה, ועם כל זה לא עלתה בידו, ובא נבוזראדן וכבשה, וכן אספסינוס בבית שני צר וארב וטרכינוס כבש. ולכן מדמה את נבוכדנצר ואספסינוס לדוב שדרכו להיות אורב, ואת נבוזראדן וטרכינוס לארי שדורס ומזיק ואוכל. גם י"ל שמכנה את נבוזראדן בשם ארי ע"פ המבואר במ"ר לקמן פרשה ה' בפסוק על צוארינו נרדפנו נבוזראדן הוא אריה ולמה נקרא אריה שהיה נוהם על השביה כאריה, ובבית שני אספסינוס התחיל וטרכינוס גמר, ולכן המשיל את אספסינוס לדוב ואת טרכינוס לארי. [שם].דרכי סורר ויפשחני. מהו ויפשחני – ויבקעני, כההיא דתנינן (שביעית פ"ד מ"ו) אילן שנפשח קושרין אותו בשביעיתכג)ושם פרשו המפרשים שנפשח נסדק כמו ויפשחני, וא"כ הרי פסוק זה ומשנה זו נעשים למוד ולימד כאחת, והוא חזון שאינו נפרץ, ובכלל לפלא הוא שלא הביאו במדרש כאן ראיה למובן נסדק בשורש פשח מש"א ט"ו וישסף שמואל את אגג, תרגומו ופשח, ושסף באורו בקיעה שיסודו שסע [בחלוף ע' בפ', מפני שהן אותיות הסמוכות ומתחלפות]. [שם].ויציבני. ר' יודן אמר, ויציבני – הגבירני לעמוד בכולם, וכן אתה מוצא אחר תוכחות שבמשנה תורה כתיב אתם נצבים היום כולכם ומתרגמינן כולכם גבורים לעמוד בכולםכד)וכן דרשו לעיל בפסוק אני הגבר גברתני לעמוד בכולם, ועיין מש"כ שם. [מ"ר].כמטרא לחץ. יש אומרים כמגן לחנית, ויש אומרים כקורת חצים שהכל מורים בה והיא נצבתכה)ר"ל כי עם כל החצים שירו בי עדיין קיים אני, והוא מענין הדרשה הקודמת הגבירני לעמוד בכולם. [שם].בני אשפתו. רב אמר, בני אשפתו [בני שבויים, בני תערובות]כו)ר"ל נבזים ושפלים ככל הנולדים בשביה ובני תערובות שמגודלים ללא מוסר וללא דרך ארץ, וכמו מתגוללים באשפה והלשון הביא מוסב על נבוכדנצר., ושמואל אמר, בני אדם שאוכלין הרבה ומוציאין אשפות הביא עליכז)ע' סוטה מ"ב ב' דרשו הפסוק דירמיה ה' דאיירי בחילו של נבוכדנצר אשפתו כקבר פתוח כולם גבורים, רב ושמואל, חד אמר, בשעה שזורקין חץ עושין אשפתות אשפתות של חללים וחד אמר בשעה שעושין צרכיהן עושין אשפתות אשפתות של זבל, ופירש"י מפני שאוכלים הרבה בגבורה, וגם כאן איירי בנבוכדנצר ומכוין לאותה דרשה. וידענו מזה, כי מ"ד שם בשעה שעושין צרכיהן וכו' הוא שמואל, כמבואר בדרשתו כאן, שבאה בקצור לשון ומכוין לדרשתו בסוטה שם. [שם].הייתי שחוק וגו׳. הייתי שחוק לכל עמי, כמש"נ (תהלים ס"ט) ישיחו בי יושבי שער אלו עובדי כוכבים שיושבין בבתי טרטיאות וקרקסאות, נגינתם כל היום – כמש"נ (שם) ונגינות שותי שכר, מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין הן יושבין ומשיחין בי ומלעיגין ביכח)שאין שחוק ונגינות באין אלא מתוך אכילה ושתיה כמו שכתוב וישב העם לאכל ושתו ויקומו לצחק. [שם].השביעני במרורים וגו׳. השביעני במרורים זה יו"ט הראשון של פסח דכתיב ביה על מצות ומרורים, הרוני לענה – מה שהשביעני מרורים בליל פסח הרוני בליל תשעה באב לענה, הוי – ליל יו"ט הראשון של פסח הוא ליל תשעה באבכט)שלעולם באותו יום שחל יו"ט ראשון של פסח חל גם תשעה באב. וכלל הדרשה יש לפרש משום דיסוד החיוב מאכילת מרור הוא זכר לקושי השעבוד, וידוע דע"י קושי השעבוד הוקדם זמן היציאה ממצרים, מת' שנים עד ר"י, ואמנם כנגד זה שהוקדם נשאר חוב להשתעבד עוד הפעם בגלות, וזהו שאמר השביעני במרורים בלילי פסח – זכר לקושי השעבוד, ובזה הרוני לענה בליל ת"ב, שנשאר חייב להשתעבד בגלות עוד הפעם. [שם].ויגרס בחצץ שני. לאחר שהיה אוכל רב כל מאכלו בערב ת"ב היה טובל פתו באפר ואוכלו ואמר, זו היא עיקר סעודת ערב ת"ב לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני הכפישני באפרל)מה שאמר זו היא עיקר סעודת ת"ב בא בזה ליישב מה שאכל מקודם תבשילין שונים, יען כי עד עתה לא אכלו סעודת ת"ב והיה מותר בכל, ועיקר סעודת ת"ב היא זה, וע' בבבלי תענית ל' א'. [ירושלמי תענית פ"ד ה"ז].ויגרס בחצץ שני. כשגלו ישראל היה אחד בא ללוש את עיסתו ולא היה יודע במהלא)ר"ל שלא מצאו כלי הדרושה לזה, מפני שהיו מטולטלים בדרך., והיה חופר ועושה גומא ולש בתוכה והיו הצרורות מתדבקות בעיסה, וכיון שנותנה בתוך פיו היו שיניו קהות, לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני [מ"ר פרשה א' פסוק ב׳].ותזנח משלום נפשי. מהו ותזנח משלום נפשי, א"ר אבהו, זו הדלקת הנר בשבתלב)כי במקום שאין נר אין שלום מפני שהולך באפלה ונכשל, כך פירש"י, ולא נתבאר לפי"ז למה אמר דוקא בשבת ולא בכל הימים, ויתכן לומר דאיירי שאין לו כל כך נרות להדליק בכל חדרי ביתו, וא"כ בחול אפשר לטלטל הנר בכל חדר הדרוש לו, משא"כ בשבת שמעמידין הנר בחדר אחד וביתר חדרי הבית חושך, ובכלל יש כפול לשון בדברי רש"י, שהולך ונכשל והולך באפילה, ואולי צ"ל במקום והולך באפילה – ואוכל באפילה, והיינו משום דבשבת מצוה לאכול בלילה, וע"ע בחא"ג. וגם י"ל הטעם דדוקא בשבת, משום דהאור מרחיב הלב ושבת הוא יום שלום הנפש. [שבת כ"ה ב'].נשיתי טובה. מהו נשיתי טובה, רבי ירמיה אמר זה בית המרחץ, ר׳ יוחנן אמר זו רחיצת ידים ורגלים בחמין, ר׳ יצחק נפחא אמר זו מטה נאה וכלים נאים שעליה, ור' אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמיםלג)הפעל נשה נרדף עם זנח, עזב, וי"ל דחשיב כאן הדברים שעוזב אותם האדם לא מפני שאין ידו משגת אלא רק מעצבון רוחו ודכאת נפשו, בשעה שהוא עצוב ורוחו כהה, דכל אלה הדברים דורש האדם רק בטוב לבו עליו. ובמ"ר כאן הלשון קצת משונה. [שם שם].זכר עניי ומרודי. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, זכור ענויין שעוניתי ומרורי שמרדתי בך ויסורין שהרויתני לענה וראש – יצאו אלו באלולד)מה שנראה ליה להוציא המלה ומרודי מפשטה שהוא שם נפרד לענין צרה ועוני, י"ל דמדייק מדלא כתיב ראה ה' עניי ומרודי, דכן מצינו בענינים אלה הפעל ראה, וירא אלהים את נאקתם, ראה עניי משונאי, ראה עניי ועמלי, ראה עניי וחלצני, אבל הפעל זכירה יונח על הרוב על זכירת רחמים, ולכן מפרש כאן מענין כזה. [מ"ר].זכור תזכור וגו׳. א"ר יודן, אומרת כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, יודעה אני שאתה זוכר אוה"ע לנקום בהם, אבל מה אעשה ותשוח עלי נפשי, המשל אומר, עד שהשמנה נעשה רזה, – נפש הרזה יוצאתלה)ר"ל כי אין לי כח לחכות עד שיעלה רצון בזה. [שם].זאת אשיב וגו'. אין זאת אלא תורה כמש"נ וזאת התורה, אומרים ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אלולי תורתך שנתת לנו כבר אבדנו בין האומות, וכן דוד אומר (תהלים קי"ט) לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניילו)יתכן דסמיך לדרוש כן משום דלפי פשוטו הו"ל לומר זאת אשיב אל לבי חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו על כן אוחיל, יען כי דרוש להציע מה הוא משיב אל לבו ואח"כ תכלית היוצא, ולכן דריש דהלשון זאת הוא שם דבר, ומוסב על התורה, ואמר כי בהשיבו את התורה אל לבו בזה הוא מקוה ומייחל, וכדמפרש. [שם].חסדי ה' וגו'. א"ר שמעון בן לוי, משהקב"ה מתייאש מן הצדיקים בעוה"ז הוא חוזר ומרחם עליהם, הדא הוא דכתיב חסדי ה׳ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיולז)ר"ל בעת שנראה כי באה הרעה למרום קצה עד שנראה רוח יאוש אז תבא תשועת ה' כהרף עין, ע' לעיל פ' ג' ולקמן פ' כ"ו. [מ"ר].חדשים לבקרים וגו׳. אמר ליה שמואל לחייא בר רב, תא ואימא לך מילתא מהני מילי מעליותא דהוי אמר אבוך, כל יום ויום נבראין מלאכי השרת מנהר דינורלח)נהר של אש [והמלה דינור חלוקה לשתים די נור, היינו של אש] והוא נהר היוצא מתחת כסה"כ בעת שיושב הקב"ה למשפט והובא שם זה בדניאל ז' י'. ואמרי שירה ובטלי, שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתךלט)היינו בבקר של כל יום דרכן לומר שירה כמש"כ ברן יחד כוכבי בקר, ובזה רבתה האמונה בה' בחידוש הבריאה על ידו, ונסמך על מ"ש במ"ר כאן בכל יום ויום בורא הקב"ה כת של מלאכים חדשים ואומרים שירה חדשה והולכים להם, כלומר שהולכים וכלים, ויהיה המשך ענין הפסוק בזה, חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, ואע"פ שהמלאכים חדשים בכל יום ושל אתמול הולכים להם אפ"ה אנו קיימים, כי חסדי ה' ורחמיו לא תמו ולא כלו מאתנו. [חגיגה י"ד א'].חדשים לבקרים וגו׳. א"ר אלכסנדרי, מהו חדשים לבקרים רבה אמונתך, על שאתה מחדשנו בכל בקר ובקרמ)ע"פ החזרת הנשמות משינה בלילה כמ"ש המחזיר נשמות לפגרים עתים. אנו יודעין שאמונתך רבה לתחיית המתים, ור׳ שמעון בר אבא אמר, על שאתה מחדשנו בבקרן של מלכיות אנו יודעין שאמונתך רבה לגאלנומא)ר"ל כי גם בגלות אתה מראה לנו קרן אורה אחר תקופה של אפילה, כנודע מחליפות התקופות במצב ישראל, ומזה אני מוכיחה לבטח רוב האמונה בך, והלשון בבקרן של מלכיות הכונה בבקרן של גליות, כלומר בבקר של כל תקופה. [מ"ר].חלקי ה׳ וגו׳. מהו חלקי ה׳ אמרה נפשי – שאני מייחד אותו שתי פעמים בכל יום ואומר שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחדמב)ר"ל לא כמו שאר האומות שעובדים לכחותיו כמו לשמש ולירח ולכוכבים ואומרים כי גם בזה כבודו של מקום ויש שעובדים אותו בשיתוף עבודת כוכבים, אבל אני אין לי כל חלק זולת בהקב"ה לבדו וכמ"ש ה' אחד – ואין זולתו. ושעור הכתוב הוא, נפשי תאמר: חלקי הוא רק ה'. [שם].טוב ה' לקוו. כתיב (תהלים קמ"ה) טוב ה׳ לכל וכתיב טוב ה׳ לקויו, הא כיצד, משל לאדם שיש לו פרדס, כשהוא משקה משקה את כולו, וכשהוא עודר אינו עודר אלא הטובים שבהםמג)ר"ל כשהוא משקה אינו מונע המים ללכת לרעים ולטובים לפי שאינו אלא טורח אחד, אבל כשהוא חופר דהוי טורח מיוחד לכל אחד ואחד אינו חופר אלא הטובים שבפרדס, כך הקב"ה בדבור אחד משפיע טובה לכל העולם וממילא נזונים גם טובים גם רעים, משא"כ כשבא להגן מן הפורעניות אינו אלא לקויו, ועיין במהרש"א. [סנהדרין ל"ט ב׳].טוב ה' לקוו. יכול לכל ת"ל לנפש תדרשנו, ודכותה אך טוב לישראל אלהים, יכול לכל, ת"ל לברי לבב – אלו שלבם ברור עליהם שאין בידם עוןמד)כלומר לא כמו אלה שיש בידם עבירות ומקוים לה', אלא רק לנפש תדרשנו בעזיבת החטא כדין. [שם].טוב ויחיל וגו׳. א"ר שמעון בן לוי, משהקב"ה מתייאש מן הצדיקים בעוה"ז הוא חוזר ומרחם עליהם, הדא הוא דכתיב טוב ויחיל ודומם לתשועת ה׳מה)עי' משכ"ל בפ' כ"ב אות ל"ז. [שם].טוב לגבר וגו'. טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו – עול תורה, עול אשה, עול מלאכהמו)כי כשאין לאדם כל עול בטלנותו מביאתו לידי שעמום ופריקת עול וכמ"ש בכתובות נ"ט ב' שהבטלה מביאה לידי שעמום, ויש לפרש ענינו פה, כי יען אשר ברחבתם לא נשאו עול, לכן נטל עליהם עול הגלות. ותפס אלה הג' דברים לפי שהם תלוים זב"ז, עול תורה הוא העיקר והיסוד לתכלית הנהגת האדם, ועול אשה כמ"ש בקדושין ל' ב' כדי שילמוד בטהרה ותהיה לו לעזר באורח חייו, ועול מלאכה כמ"ש באבות כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, וכל אלה טובים הם אם רכש לו האדם בנעוריו, כי תורת הילדות זכרונה חזק ונאמן כמ"ש באבות הלומד ילד למה הוא דומה לכותב על נייר לבן ובדיו שחור, ונשואי אשה – כמ"ש רב המנונא בקדושין שם האי דעדיפנא מחבראי משום דנסיבנא בילדותי. וכן המלאכה אם אינו מרגיל עצמו בילדותו קשה להתלמד לאח"כ. [מ"ר].ישב בדד וידם. אמר הקב"ה למלאכי השרת, מלך בשר ודם כשהוא אבל מה הוא עושהמז)מה שאמר מלך בשר ודם, כי אצל אבל הדיוט כשבאים אנשים לנחמו הם יושבים ודוממים כדמצינו באיוב ששלשת הרעים לא דברו אתו מאומה שבעת ימים ושבעת לילות ומפרש שם הטעם כי גדול הכאב מאד ולא יכלו לנחמו, כמו שאין מנחמין את האבל בשעה שמתו מוטל לפניו, אכן במלך בו"ד אין מן הנימוס שיבואו אליו לנחמו ויהיו יושבים ודוממים כי אין מדרך הכבוד הוא לגבי מלך, ולדבר דברי נחומים ג"כ אי אפשר בשלשה ימים הראשונים משום שיגדל הצער אז בדברי נחומים שלהם כנ"ל, לזאת אמרו שישב בדד כביכול ולא יבואו המנחמים לנחמו., אמרו ליה ישב בדד ודומם, אמר להו אף אני עושה כן, שנאמר ישב בדד וידום [שם].ישב בדד וידם וגו'. תניא, מניין אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקב"ה קובע לו שכר, שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליומז*)מפרש ידום מלשון קול דממה דקה כדרך השונה יחידי שהוא שונה בלחש, ור"ל אפילו כשיושב בדד לא ימנע מללמוד, כי נוטל עליו, כלומר כי חובה עליו, וממילא יקבע לו הקב"ה שכר על זה, ורמז בעלמא הוא. [אבות פ"ג מ"ב].יתן בעפר פיהו וגו׳. רבי כי הוי מטי להני קראי הוי בכי, יתן בעפר פיהו יתן למכהו לחי ישבע בחרפה [ועוד אולי יש תקוה[מח)ר"ל לאחר כל היסורין האלה עוד התקוה בספק, כמ"ש אולי יש תקוה, ועיין בחגיגה ד' ב' באה דרשה זו בקצת שינוי. ויתכן לומר כי רבי שהיה קרוב למלכות והתבונן אל כבוד עמים אחרים וראה כי רק הכבוד וקוממיות העם ירוממו את רוחו, ולכן כי מטי להאי קרא הוי בכי כי ראה את שפלות עמו, העדר כבודו וחרפתו אשר בכחם להשפיל את רוח העם עד לבלתי הרפא. [מ"ר].כי לא יזנח וגו'. כביכול לא שבק ולא ישבוק מט)דהלשון לא יזנח כולל שתי הכונות, שאינו זונח בעבר ובהוה, וגם מורה על הויה תמידית, כמו ככה יעשה איוב כל הימים. [שם].כי אם הוגה ורחם. א"ר שמעון בן לוי, משהקב"ה מתייאש מן הצדיקים בעוה"ז הוא חוזר ומרחם עליהם, הדא הוא דכתיב כי אם הוגה ורחם כרוב חסדיו נ)עיין משכ"ל בפ' כ"ב אות ל"ז. [שם].כי לא ענה מלבו. אמר ר' שמעון בן יוחאי, מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה בדורו של אחשורוש – מפני שהשתחוו לצלם, אמרו ליה תלמידיו, וכי משא פנים יש בדבר נא)ר"ל א"כ למה זכו לנס., אמר להו, הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים, והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו נב)ר"ל לפי שהם לא עשו זה אלא לפנים דהיינו מיראה שלא יהרגום, כך התנהג הקב"ה עמהם לאיימם בגזירת המן כדי שיעשו תשובה. ויהיה המשך לשון הפ' כי לא ענה מלבו, ר"ל כשאין האדם מודה בעבירה בלבו, כלומר מכפירה בלב, אלא מסבה צדדית, אז ויגה בני איש – אז הקב"ה הוגה אותם [מלשון קינים והגה והי] ע"י בני אדם שיעשו תשובה וכמו באחשורוש שהעמיד עליהם את המן, וכבדרשה הבאה. ויתפרש הלשון כי לא ענה מל' לא תענה ברעך, כלומר שלא העידו באמתת העבירה בהודאה מלב, אלא רק מן השפה ולחוץ. [מגילה י"ב ב׳].כי לא ענה מלבו. א"ר לוי, בסיני פעלו ישראל בפיהם ולא בלבם, כמש"נ (תהלים ע"ח) ויפתוהו בפיהם וגו׳, ובבבל פעלו בלבם ולא בפיהם כמש"נ כי לא ענה מלבו, אמר הקב"ה, יבא פה שבסיני ויכפר על פה שבבבל ויבא לב שבבבל ויכפר על לב שבסיני, ואע"פ כן – ויגה בני איש – הביא עליהם איש צר ואויב, זה המן, והגה את מכתן נג)עיין מש"כ באות הקודם וצרף לכאן. וע"ד שאמרו חז"ל שהקב"ה מקדים רפואה למכה שנאמר כרפאי לישראל [אז] ונגלה עון אפרים, ואמרו במגילה י"ג ב' אחר הדברים האלה אחר שהכין הקב"ה רפואה והוא שידע מרדכי את אשר דברו בגתן ותרש להמית את המלך, והודיע זה לאסתר ואסתר למלך כנודע, אז התנשא המן למען לגזור גזירה על ישראל אכן רק לאיים ולא מלב כמו שאמר כי לא ענה מלבו, וז"ה אמרם והגה את מכתן כלומר ע"י גזרותיו לבד הוסרה מכתן ולא בפועל ממש. ועי' מ"ש לעיל בפ"א בפסוק בתולותיה נוגות. [מ"ר].לדכא וגו׳. לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ – זה נבוכדנצר שכתוב בו (דניאל ב׳) די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכולהון אנת הוא רישא די דהבא נד)ור"ל זה נבוכדנצר שדכא ה' תחת רגליו כל אשר בארץ כמש"נ והשלטך בכולהון. והכתוב הזה דבוק עם הקודם דכתיב שם ויגה בני איש שהביא עליהם איש שהגה את מכת ישראל והיא נבוכדנצר. גם כאן הכונה כי נבוכדנצר בהחריבו את המקדש ואת ירושלים, הסיר בזה את מכתן של ישראל, כמ"ש חז"ל על הפ' מזמור לאסף, מלמד ששפך חמתו על העצים והאבנים, ולא השחית את ישראל ח"ו בעצמם וזהו דנבוכדנצר הגה את מכתן של ישראל בזה שהחריב ביהמ"ק, שיב"ב. [שם].מי זה אמר וגו׳. מי זה אמר ותהי ה' לא צוה, מי צוה – המן צוה להשמיד להרוג ולאבד, והקב"ה לא צוה אלא ישוב מחשבתו הרעה נה)כפי הנראה מדייק מה דלא כתיב ככל אשר צוה אחשורוש, שכן דרוש להיות, אך מפני כי מתחלת מחשבת הקב"ה בגזירה זו היתה רק לאיים על ישראל כדי שיעשו תשובה, כמש"כ לעיל אות נ"ב, ובמלך כתיב (משלי כ"א) פלגי מים לב מלך ביד ה', ולכן אין מן הכבוד להזכיר שם המלך על דבר אשר בעיקרו נגזר מהקב"ה רק לפנים. [שם].מפי עליון וגו׳. מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, א"ר אלעזר, משעה שאמר הקב"ה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע לא יצאה טובה לעושה רעה ורעה לעושה טובה אלא טובה לעושה טובה ורעה לעושה רעה, כמש"נ (ש"ב ג') ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו נו)ויהיה לפי"ז המשך לשון הכתובים, דאחרי דמפי עליון לא תצא טובה לעושה רעה ורעה לעושה טובה א"כ מה יתאונן אדם חי, כלומר על מי יתאונן, גבר על חטאיו, כיון דכל מה שבא עליו הכל הוא רק באשמתו הוא, והוא מעין ענין הכתוב במשלי אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו, ועיין תענית ט' א' וע"פ זה יש לכוין מש"כ הרעות בלשון רבים, דמרמז לשני ענינים האחד דלעושה טוב לא תצא רעה, והשני דאפילו למי שיגיע רעה, לא מפי עליון יצאה, כ"א באשמת האדם עצמו וכמש"כ. [שם].מה יתאונן וגו'. התינוק כל שלשים יום נקבר באשה אחת ושני אנשים, אבל לא באיש אחד ושתי נשים נז)ר"ל לתינוק כזה א"צ רבים ללותו אלא די בג', ובאותן הג' לא יהיה שתי נשים ואיש אחד משום חשש יחוד, שאצליהם היו בתי הקברות מחוץ לעיר הרבה, והנשים דעתן קלות להתפתות, עיין ע"ז י"ז ב'., מאי טעמא, דכתיב מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו – אפילו בשעת אנינותיה של אדם יצרו מתגבר עליו נח)ועיין בתוס' הביאו מאגדות שארעו קלקולים במקרים כאלה. [קדושין פ׳ ב׳].מה יתאונן וגו'. מה יתאונן אדם חי – דיו שהוא חי נט)טעם הדיוק מיתור לשון חי, דפשיטא הוא, כי המת שוב אינו מתאונן, והול"ל מה יתאונן אדם, ובא לרמז שהפירוש דיו שהוא חי, וכדמפרש., כדר' לוי, דאמר, אמר הקב"ה לאדם, חיותך בידי ואתה חי ועודך מתאונן ס)ר"ל אע"פ שנפגע אדם בצרות ותלאות אפ"ה לא יתאונן עליהם, יען כי גם עיקר חייו אינו בידו, ואם הוא חי די לו. ודע כי במ"ר פ' תצוה ופ' אמור איתא תוכן מאמר חיותך בידי בסגנון אחר, אמר הקב"ה לאדם, נרך בידי שנאמר נר ה' נשמת אדם ונרי בידך שנאמר כי נר מצוה וכו' אם אתה תאיר נרי אני אאיר נרך. והכונה אחת היא עם הדרשה שלפנינו כי טוב האדם הוא בידי עצמו לכשישמור מצוה, ולכן בהעדר הטוב עליו גם להתאונן על עצמו, [מ"ר].גבר על חטאיו. א"ר ברכיה, מה יתאונן על חי העולמים, אם מבקש הוא להתאונן – גבר על חטאיו סא)עיין הבאור לעיל אות נ"ו. [שם].נחפשה דרכינו. אמר רבא ואיתימא רב חסדא, אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה׳ סב)עיין מש"כ לעיל בפסוק ל"ח אות נ"ו וצרף הבאור לכאן. [ברכות ה׳ א'].נשא לבבנו אל כפים. א"ר אמי, אין תפלתו של אדם נשמעת אלא א"כ משים נפשו בכפו, שנאמר נשא לבבינו אל כפים סג)הכונה של משים נפשו בכפו היא, שנפשו תהיה מכוונת בכפו, כלומר שיהא דבורו ופעולותיו שוים, וע' בדרשות הסמוכות. ועוד י"ל שכל כך מתפלל בלב שלם עד שנכון למסור נפשו על קדושת השם, ושיעור הלשון נשא לבבינו אל כפים – ששולט בלבו עד שנחשבת כאלו היא בידו ממש. ומתבאר בגמרא דזה הוא רק ביחיד, אבל בצבור תפלתם נשמעת אע"פ שאין לב כולם שלם, ויליף שם מקרא. [תענית ח׳ א׳].נשא לבבנו אל כפים. אמר רב אדא בר אהבה, אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בו, למה הוא דומה, לאדם שתופס שרץ בידו וטובל, שאפילו יטבול בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה, זרקו מידו, כיון שטבל בארבעים סאה מיד עלתה לו טבילה, שנאמר (משלי כ"ח) ומודה ועוזב ירוחם, ואומר, נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים סד)ר"ל שישא לבו באמת אל הקב"ה כאדם הרוחץ בנקיון כפיו שמשליך מידו כל טינוף, וזהו מודה ועוזב ירוחם. או דהכונה כי הלב והידים יהיו שוים בפעולתם ולא שבפיו יודה על עונו ובידיו יעשה ככל אשר עשה עד הנה. ועפ"ז יש לפרש הפ' כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם, היינו כשמעשה ידי אשר אני עושה אעשה לשם שמים דהיינו שידי ולבי יהיו קשורים יחד לעבודת ה' אז אוכל לאמר כי חי אנכי לעולם, כי אז הוא איש השלם וחי יהיה חי בעוה"ז וחי בעוה"ב והיא הכונה וחי אנכי לעולם. [תענית ט"ז א'].נשא לבבנו אל כפים. וכי אפשר לאדם לישא את לבו בידיו, אלא ישוח לבו לידיו ואח"כ אל אל בשמים סה)נראה הבאור כמש"כ לעיל אות ס"ג. [ירושלמי תענית פ"ב ה"א].נחנו פשענו וגו'. נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת, מהו נחנו ומהו אתה, אלא נחנו פשענו ומרינו – כמדותינו אנו, אתה לא סלחת – [וכי] כמדותיך אתה סו)דרך תלונה הוא לשון זה, כי האדם טבעו לחטוא כמש"כ כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אבל דרכי הקב"ה לסלוח כמש"כ סלח נא כגודל חסדך וכאשר נשאת וגו', וא"כ אנו אם חטאנו התנהגנו כפי טבענו, אבל אתה אם לא סלחת לא נהגת כמדותיך. [מ"ר].פשענו ומרינו. [והלא היינו פשעים היינו מרדים] סז)וכמ"ש ביומא ל"ו ב' פשעים אלו המרדים וכה"א מלך מואב פשע בי. ומפרש דמרה הוא כמו מרד, ויש ראיה לזה מפ' אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם (משפטים כ"ג כ"א) הרי מסיב הפעל פשע דהוא מרד לפעל מרה., אלא יש ירקות מרים ויש ירקות חמוצים, וכן יש עובדין בישין עם בעלים קשים סח)ר"ל שרע למקום וגם רע לבריות, והיינו בעלים קשים, כלומר איש קשה, ועל זה בא לרמז כפול הלשון, [שם].סכתה בענן. רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא, משום שנאמר סכתה בענן לך מעבור תפלה סט)דריש כמו דכתיב סכתה בענן מעבור לך תפלה, וכמו כל תשא עון ששיעורו כל עון תשא, ורמז בעלמא הוא, ואמנם זה הוא רק ביום המעונן בלא מטר, אבל במטר הוא עת רצון ושעת רחמים. [ברכות ל"ב ב'].סכתה בענן וגו'. מהו זה דכתיב סכתה בענן לך מעבור תפלה [אלא באיזו תפלה איירי – בתפלה שהיא בלא תשובה, אי נמי בתפלת יחיד איירי] ע)בא ליישב בזה סתירת הלשונות דכאן כתיב סכתה בענן לך מעבור תפלה וכנגד זה כתיב (פ' ואתחנן) מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו, דמשמע בכל זמן שנקרא אליו, הרי שאינו גודר לעולם בעד תפלה, ומשני דהכא איירי בתפלה שהיא בלא תשובה, אי נמי כאן איירי בתפלת יחיד, דלזה צריך לכוין הזמנים משעת רצון וכמש"כ ואני תפלתי לך ה' עת רצון ענני וגו', משא"כ הפסוק מי כה' אלהינו איירי בתפלת צבור, כהוראת הלשון בכל קראנו, ותפלת צבור לעולם עולה, ובמדרש כאן בא ענין דרשה זו בארוכה ובלתי מסודרה, ואנחנו העתקנוה בקצור על הסדר. [מ"ר].סכתה בענן וגו'. ר' עקיבא היה עומד ונדון לפני טורנוסרופוס והיה שם יהושע הגרסי עומד בתפלה עמו, ירד ענן והקיפן, אמר, דומה אני שלא ירד ענן והקיף אלא כדי שלא תשמע תפלתו של רבי, הדא הוא דכתיב סכתה בענן לך מעבור תפלה עא)ר"ל דסימנא עשה הקב"ה להורות שאין תפלתו נשמעת כאלו ענן מפסיק. [שם].סחי ומאוס, מהו סחי ומאוס – בזוי ושפל עב)ר"ל לבד הרעה בפועל שעושים לנו עוד בזויים ומאוסים אנו בעיניהם תמיד, בראותם כי כל אלה בא עלינו ואין מי שיעמוד לנו להגן עלינו. [שם].פצו עלינו פיהם. עיין מש"כ לעיל פרשה ב' פסוק ט"ז בדרשה פצו עליך פיהם וצרף לכאן.עיני נגרה וגו'. וסמיך ליה עד ישקיף וירא ה׳ משמים – א"ר שמואל בר נחמן, זה אחד המקומות שרוח הקודש סמוך לגאולה עג)הבאור הוא דקשה ליה דעיקר חסר בקרא עד ישקיף וירא ה' והו"ל לסיים ויגאלני וכמש"כ ראה עניי וחלצני, לכן דריש שמרמז בלשון זה לרוח הקודש דהיינו שיערה רוח ממרום, וממילא מרומז הגאולה, דרוה"ק סמוך לגאולה, וע' בירושלמי שקלים פ"ג ה"ד וכן יש שגורסים כן בסוף מס' סוטה דרות הקדש מביאה לידי תחה"מ והוא כעין המדרש הזה, והוי כאלו כתוב מפורש עד ישקיף ויגאלנו, משום דגבול העוני והצער הוא עד הערת רוה"ק. ואולי מדייק כפל הפעלים ישקיף וירא, ודריש המלה וירא בסירוס ובחליפת אות א' לע' [שהם ממוצא אחד ומתחלפין], ודריש וירא כמו ויער, והיינו שיערה רוח ממרום, וזהו רוח הקודש. [מ"ר].עיני עוללה וגו'. א"ר שמעון בן גמליאל, ת"ק בתי סופרים היו בביתר והקטן שבהם לא היה פחות מג׳ מאות תינוקות, והיו אומרים, אם יבאו השונאים אנו דוקרים אותם במכתובים של חרט, וכיון שגרמו עונותיהם ובאו השונאים כרכו כל אחד בספרו ושרפו אותם ולא נשתייר מהם אלא אני, וקראתי על נפשי עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי עד)בכ"מ בגמ' בא ספור זה, ובכולם הנוסחאות שונות, אבל הכונה אחת היא לכולן. [שם].צמתו בבור חיי. זה יוסף, זה ירמיה, זה דניאל עה)בכולם ידוע ענינם מהשלכתם לבור, ובדניאל דריש גם סוף הפסיק וידו אבן בי ע"ש הכתוב בי' (דניאל ו') והיתית אבן חדא ושמת על פום גובא. [שם].וידו אבן בי. אמר מר עוקבא, כל המספר לשון הרע ראוי לסקלו באבן, כתיב (תהלים ע"ג) ולשונם תהלך בארץ וגו׳ אותו אצמית וכתיב הכא צמתו בבור חיי וידו אבן בי עו)ר"ל הרי מבואר דהלשון צמת מתיחס אל השלכה לבור ובאבן. [ערכין ט"ו ב'].צפו מים על ראשי. אלו האומות שכתוב בהם (ישעיה ז׳) הוי המון עמים רבים בהמות ימים יהמיון ושאון לאומים כשאון מים כבירים עז)אולי נראה לי' לדרוש כן ולא כפשוטו משום דבפסוק שקודם לזה כתיב צמתו בבור חיי ובפסוק שאחר זה כתיב קראתי שמך ה' מבור תחתיות, ואם היה הפי' כאן צפו מים כפשוטו שטף מים הו"ל לכלול בתוך הקריאה שמתוך הבור שקרא גם מתוך המים, דמאי אולמא האי מהאי, אף כי לפי פשוטו י"ל דהכונה למים שבתוך הבור כי סתם בור יש בו מים, וכמש"כ שתה מים מבורך, ובתורה כתיב לחידוש ורבותא והבור ריק אין בו מים. [מ"ר].קראתי שמך וגו'. קראתי שמך ה' מבור תחתיות – זה יוסף, זה ירמיה, זה דניאל עח)כמשכ"ל אות ע"ה. [שם].ראיתה ה' עותתי וגו'. מעשה ביהודי אחד שעבר קמיה דאנדרינוס ושאל בשלומו, אמר, יהודי שואל בשלומי, לכו וחייבו את ראשו, עבר יהודי אחר ולפי שראה מה שעשה במי שקדמו לא שאל בשלומו. אמר יהודי עובר לפני ואינו שואל בשלומי, לכו וחייבו את ראשו, אמרו ליה שריו אין אנו מבינים מעשיך, אמר להו, וכי לעצתכם אני צריך להרוג בשונאי, ורוח הקודש צווחת ראית ה׳ עותתי שפטה משפטי, ראית כל נקמתם כל מחשבותם לי עט)שחושבים בלבם עצות רעות של עוות הדין להנקם בנו. [מ"ר].מגנת לב. מהו מגנת לי, פליגי תרי אמוראי, חד אמר, שברון לב, כמש"נ (פ׳ לך) אשר מגן צריך בידיך פ)מפרש מגן מלשון שבר וכמו דדריש לעיל במ"ר פרשה א' סי' כ"ג אמרה כנס"י לפני הקב"ה נזכרת אני שבר שהשברת לפני בלילות של מלכיות כמש"נ וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך, ודבר פלא הוא איך מפרש אשר מגן מלשון שבר, וכל המפרשים פרשוהו מלשון מסירה ונתינה כמו אמגנך ישראל (הושע י"א) ויתכן דמפרש ע"פ הכלל דאותיות למר"ן מתחלפות זב"ז [עיין ערוך השלם בתחלת אות נ' ור' ולפלא שלא העיר ממה שדרשו מפורש בערכין ל"ג א' גם יהודה שת קציר לך כמו קצין ופירש"י דנו"ן מתחלפת ברי"ש וכמו נבוכדנצר נבוכדרצר וכן ברע"ב פ"ג מ"ג דמדות ורבובה היתה לו – כמו ונבובה היתה לו], ומפרש אשר מגן כמו אשר מגר שהוא לשון שבירה, כמו וכסאו לארץ מגרתה (תהלים פ"ט) ובאמת פירוש המפרשים מלשון מסירה וכמו אמגנך ישראל צ"ע, שהרי ערבך ערבא צריך, ומניין להם כזה שם., וחד אמר אומץ לב, כמש"נ (פ' ברכה) מגן עזרך [ולמה, כדי שתהיה] תאלתך להם, שתלאה אותם ביסורים ובכל אלות שבתורה פא)הוא ע"ד הכתוב ואני אקשה את לב פרעה וגו' כדי שיקבל המכות, כמבואר בתורה, ודריש תאלה מלשון לאות ועיפות וגם מלשון אלה וקללה. [שם].תרדף באף וגו'. רבי אליעזר אומר, אימתי יאבד שמם של אלילים ותעקר עבודת כוכבים ועובדיה מן העולם ויהיה הקב"ה יחידי בעולם – בשעה שתרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה פב)מדייק מדכתיב מתחת שמי ה' ולא מתחת השמים כמו דכתיב בעמלק, ודריש שאז יקראו שמו ה', אז כי יהיה הוא לבדו מלך בעולם. [שם].
